שמות (כט,לג): "וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם לְמַלֵּא אֶת יָדָם לְקַדֵּשׁ אֹתָם וְזָר לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם".
גמ' פסחים (נט:): "מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין".
רש"י: "אף באכילה תלויה כפרה".
הרב מרדכי אליהו זצ"ל אם אכילת הכהנים הגשמית משפיעה על הרוחניות והכפרה של החוטא, אז ק"ו שאכילת האדם בעצמו משפיעה עליו!
זה כ"כ משפיע עליך כי מה שאתה אוכל נהיה חלק ממך!
גמ' מנחות (צז.): "ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על אדם ועכשיו שאין בית המקדש קיים שולחנו של אדם מכפר עליו".
ר' יוחנן כהן גדול נהיה צדוקי אחרי שמונים שנה שנכנס לקוד שהקדשים ויצא בשלום! בפרי עץ חיים כותב שזה קרה בגלל ניצוץ רע שהתעבר בו ע"י אכילה, כי הוא לא דקדק פעם אחת מה הוא אוכל.
לכן צריך כ"כ להקפיד שכל דבר יהיה עם כשרות מעולה ובדיקה מדוקדקת.
אין שום דבר היום שאפשר לאכול בלי שתהיה לו כשרות כי לכל דבר מוסיפים חומרי טעם וריח ושומנים להברקה ולגמישות (במפעל סוכריות אחד בחו"ל סיפרו הפועלים למשגיח בתמימות שהם שמים קצת שומן חזיר על האצבעות כדי שהסוכריות לא ידבקו לידיים…).
כותב רבינו הרמח"ל (מסילת ישרים פי"א): "והנה מי שיש לו מוח בקדקדו, יחשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי. כי הנה אם דבר זה יארע, היקל אדם על עצמו לאכול ממנו אם ישאר לו בו איזה בית מיחוש, ואפילו חששא קטנה? ודאי שלא יקל. ואם יקל, לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור אף איסור המאכל כבר בארנו, שהוא ארס ממש ללב ולנפש. אם כן מי איפוא יהיה המיקל במקום חששא של איסור אם בעל שכל הוא".
עצה טובה לקדש ולטהר את האדם באכילה זה לאמר על כל אוכל שקונים ושמכינים: "יה"ר שמי שיאכל את זה יהיה לו יותר כח לעבודת השם" ויש לדיבור כח מאוד גדול לפעול על האוכל!
מסופר על אשתו של הבא"ח שראתה עשיר גדול מגיע לבקר את הרב ואין לה מה להגיש לו, אז לקחה קצת קמח ושמן ולשה עוגות ובכתה והתפללה שה' ישים בפנים טעם גן עדן, העשיר אכל את העוגות והשתגע מהטעם. כשחזר הביתה אמר לאשתו אני רוצה עוגות כמו שהרבנית מכינה! הלכה האשה ושאלה את הרבנית מה המתכון? סיפרה לה הרבנית את מעשיה… חזרה אשתו של העשיר לביתה ואמרה לו, אינני יכולה להכין לך כזה אוכל, זה תפילה ובכי וטעם גן עדן. אמר לה העשיר אז תבכי ותתפללי! ענתה לו: כשאתה תהיה הבן איש חי אני אוריד טעם גן עדן לאוכל…
כתוב "אל תלחם את לחם צר עין" שואל הזוה"ק למה להילחם? תכתוב: 'אל תאכל'? אלא שעת אכילה כשעת מלחמה!!! יש הרבה ניצוצות קדושה שצריך לברר באכילה! והיצר הרע נלחם שלא תיקח לו אותם!
יפה לראות את הוראות רבינו יוסף חיים מבבל איך ניגשים לאכילה (בא"ח ש"א בהר א'): "… ירגיל לומר ליקבה"ו וכו' הריני זוכר את ירושלים אשר חרבה בעונותינו והריני מצפה לבניינה שיבנה אותה הקב"ה במהרה בימינו אמן, ויהר"מ ה' או"א שתשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דברת וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין ובנה אותה בנין עולם במהרה בימינו, וקיים בה מקרא שכתוב ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה.
גם יזהר לומר בתוך הסעודה פטום הקטורת ופרק איזהו מקומן,
ואח"כ יאמר או"א מלך רחמן רחם עלינו טוב ומטיב הדרש לנו וכו' עד כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך.
אח"כ יאמר ותמלוך אתה ה' אלהינו מהרה על כל מעשיך בהר ציון משכן כבודך ובירושלם עיר קדשיך ככתוב בדברי קדשיך ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה.
ואח"כ יאמר פסוקים אלו… (רשימה ארוכה).
ואח"כ יאמר מזמור היום.
ואח"כ הושיעני ה' אלהינו וכו' עד וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן.
ואח"כ פטום הקטורת.
ואח"כ איזהו מקומן.
ואח"כ אין כאלהינו וכו' ".
[מתי אוכלים?!?].
חשוב מאוד גם לא לאכול את כל מה שאתה רוצה ובאיזו כמות שבא לך אפי' שזה כשר למהדרין!!!
התקשרתי יום אחד לבית של מו"ר הרב פרץ זצוק"ל לשאול מה הרב אוהב יותר בתה: לואיזה או נענע? ביתו ענתה ואמרה לי שהרב מעולם לא אמר אני אוהב על מאכל, מה שנתנו לו והיה בריא הוא אכל.
הרמב"ן כותב (עה"פ "קדושים תהיו"): "כיוון שהתירה התורה אכילה ושתיה וכו' א"כ יהא האדם חלילה נבל ברשות התורה לפיכך בא הכתוב אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים".
ר' אהרן מקארלין אמר: "חפציך אסורים" – מה שהנך חפץ ורוצה לעצמך, אסור[1].
פעם היה הרבי מצאנז אצל הרבי מרוז'ין וראה את בנו הרבי מהוסיאטין שהיה אז ילד אוחז "בייגל" בידו ובוכה, שאלו הרבי מצאנז לסיבת בכיו, והשיב לו הילד שהוא רעב, שאלו הרב, הרי יש לך בייגל ביד, מדוע אינך אוכל זה הבייגל, והשיב לו הילד: "אבי למדני שדבר שרוצים אותו למאד – זה אסור!"