בראשית (לה,יח): "ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימין"
לא ברור! בנשימה האחרונה שלה היא קוראת לו שם, מעין צוואה ובא אבא שלו ומשנה את השם שניה אח"כ?!?
כותב האריז"ל שלכל אדם יש מלבוש שמחבר בין הגוף לנשמה, וכל אשה יש לה מספר לבושים שהיא יורדת איתם לעולם, אחד בשבילה וכמה שיש לה יותר ככה יש לה אפשרות שיוולדו לה ילדים, כי לכל ילד היא צריכה לתת לבוש אחד, לכן גם מכבדים את האחים הגדולים כי הם לא לקחו את הלבושים שלך כשיצאו לפניך, לא כמו עשיו שהגיע למסקנה שיעקב זה כבר אחד יותר מידי, וקרע את הרחם של אמא שלו כשהוא נולד…
רחל רואה שיש לה שני מלבושים בלבד והיא אומרת ליעקב "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" היא לא ערסית שמאיימת עליו אם אתה לא מביא לי אני מתה… אלא היא התכוונה שאם הוא לא יצליח להוריד מהשמים בתפילה שלו מלבוש נוסף היא תתן לילד את המלבוש שלה כשהוא יוולד והיא תמות… כמו שאכן קרה בסוף היא נתנה לתינוק את המלבוש שלה "בן אוני" הכח שלי את זה היא נתנה לו ומתה… יעקב מפחד שלתינוק לא יהיו ילדים כי היא נתנה לו מלבוש מהצד של הנוק' ובן עם לבוש כזה לא יכול להוליד! לכן משנה את השם לבן-ימין בן של הצד של הזכר ימין שיכול להוליד (ואח"כ באמת היו לו 10 ילדים).
בחלקו של בנימין היה בית המקדש ואפשר ללמוד מזה לעבודת ה' לא ללמוד תורה עם הצד של הנוק' שאין כלום שהתווסף לך בעבודת ה' אלא כל דבר שלומדים ישר להוליד ממנו דברים חדשים איך להתנהג עוד יותר טוב ואיך להתקרב מזה לקב"ה!!!
וכמו שכותב הרמב"ן "וכאשר תקום מן הספר תחפש באשר למדת אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו"!
נתיבות שלום: "מעשה אבות סימן לבנים" (תנחומא לך לך ט'. רמב"ן בראשית יב,ו לו,מה. בבא בתרא ק. בר"ר מ,ו).
מה אפשר ללמוד מהפרשיות האלו של יעקב עם לבן ועשו?
מיעקב אבינו אפשר ללמוד שכל יהודי החיים שלו מלאים במאבקים ב'עשו' היצה"ר הפרטי שלו ותמיד יש עליות וירידות…
איכר אחד קנה מכונית אבל לא כ"כ הבין איך היא עובדת, יום אחד הוא לקח אותה למוסכניק לבדיקה, בדק אותה המוסכניק ואמר הכל נראה תקין רק נבדוק עוד דבר אחד, לך רגע לצד ימין של הרכב ותגיד לי אם הוִינקֶרים עובדים'. האיכר נעמד מצדו של הרכב, והעובד הדליק את המאותתים. 'זה עובד', אמר האיכר, 'רגע אחד… זה לא עובד! הֵיי, עכשיו זה עובד. ו… עכשיו לא'. המוסכניק הציץ עליו מהחלון.
'יש בעיה עם זה?' 'כן', השיב, 'פעם זה עובד ופעם לא. רגע כן – רגע לא'.
'תן לי לראות', אמר העובד ויצא מהרכב. פנסי האיתות אכן כבו ונדלקו, כבו ונדלקו.
'אתה רואה?' אמר האיכר.
חייך המוסכניק. 'אדוני, זה בסדר גמור. הנורה הזו – ככה היא עובדת: נדלקת ונכבית, נדלקת ונכבית'.
כשיש ליהודי עליות וירידות בחיים זה אומר שהוא עובד כרגיל!!!
אבל מהמאבק אתה תצא עם ריווחים[1]!!!
אחרי המלחמה עם שרו של עשו יעקב קיבל ברכה "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל" וקיבל שם מעולה יותר – 'ישראל'!
מהפרשיות האלו לומדים את הדברים שיהודי צריך להילחם עליהם:
לבן – זאת הקליפה של המח של הדעות וההשקפות והכפירה באמונה!
ביקש לעקור את הכל – בא חבקוק והעמידם על אחת צדיק באמונתו יחיה – האמונה זה הכל![2]
ארמי אובד אבי – לבן ניסה לעקור את זה שיהודי בכל מצב שהוא נמצא צריך להרגיש שהקב"ה הוא אבא שלו ויכול להוציא אותו מכל דבר, גשמי ורוחני!!! – ואז מה אתה צריך את הביטוי הטפשי הזה: "דעת הקהל העולמית… (הספר בתספורת במרל"ז אמריקה זה אבא ואמא שלנו אי אפשר בלעדיהם…).
עשו – זאת הקליפה של התאוות והפגם של המעשים!
הלעיטני נא! לא איכפת לו בכלל שסבא אברהם נפטר הרגע – חזר מלעשות 5 עבירות חמורות!
מיד אחי מיד עשו – התאוות של דברים מותרים זה מיד אחי כי לא מפתה אותך לעבירות, ושל איסור זה מיד עשו.
שניהם לא טובים כי מתאוות של היתר כששובעים מהם מגיעים לתאוות של איסור!
הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו – כשיהודי ניגש לעשות עבירה ח"ו הוא צריך לחשוב על משמעות החטא ועל החומרה ועל כמה הוא יתרחק מהקב"ה ועל זה שהוא הולך להיות מובדל מהקב"ה ומשוקץ ומרוחק ותועבה! אבל אם ח"ו עבר כבר על החטא צריך לחשוב על גודל ערכה של התשובה וכמה אפשר להתקרב לה' ית' בהרהור קל של תשובה וכמה הקב"ה אוהב את הבעלי תשובה! קודם על העשו ואח"כ על האחי.
אבל היצה"ר מנסה שנחשוב על כמה יהיה קל לחזור בתשובה לפני החטא ואחרי החטא הוא מייאש אותנו שאין לנו יותר סיכוי!!! ועל זה יעקב אבינו התפלל הצילני נא מיד אחי מיד עשו קודם אחי אח"כ עשו!!!
[1] יש ריווחים רק כשאתה לוקח סיכונים, "המעז מנצח" (מפקד ה- SAS, דייוויד סטירלינג), שבע יפול צדיק וקם – אם לא היו השבע נפילות הוא לא היה צדיק!!!
[2] מאמר של רב אחד מפורסם (אחרי מבצע 'עמוד ענן'): "ההתנכרות ההולכת וגוברת של הסיוע האמריקאי למדינת ישראל (רק בשבועות האחרונים, כיפת ברזל לא הייתה בלעדיהם, הגיבוי באו"ם, וכדו') הופכת לסכנה קיומית למדינת ישראל".
הרמב"ן (בראשית לב,ד בהקשר למדרש שמבקר את יעקב על שליחת המלאכים לעשיו): "ועל דעתי גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום, כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים, ומהם שבאו ברומה והיא היתה סיבת נפילתם בידם".