בנ"י יושבים במשך שנה שלימה ורואים את המצרים חוטפים את עשרת המכות ולומדים להכיר את כוחו של הקב"ה המתגלה במכת מצרים כגיבור המסוגל לשדד את כל מעשה בראשית. יש לו יכולת לקחת חומר ולהמיר אותו לחומר אחר (דם) יש לו שליטה על בעלי החיים בעולם (צפרדע, ערוב) הוא שולט על מחלות העולם (שחין) על איתני הטבע (ברד) על גורמי השמיים (חושך) ועל החיים (דבר, בכורות). וכן יש הוכחה על הבחירה שבחר הקב"ה בבנ"י "והפלתי ביום ההוא את ארץ גושן, וכן מעלת השבת (הארבה נחת בגבול מצרים ונכנס רק בצאת השבת).
באמצע ליל הסדר שואלת ז'ורזי'ט את בעלה: ז'וז'ו, למה החכמים נתנו סימנים למכות (דצ"ך עד"ש באח"ב)? עונה לה ז'וז'ו: ז'ורז'יט, מכות בלי סימנים זה לא מכות…
שמות (ז,כז-כט): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ, הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים… וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ… וְעַל מִטָּתֶךָ… וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ… וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ… וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם… וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן – וַיֹּאמֶר: הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי… וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים מִן הַבָּתִּים מִן הַחֲצֵרֹת וּמִן הַשָּׂדֹת".
קשה מאד היה לחיות במצרים משהופיעו בה הצפרדעים. הם לא פסחו על אף פיסת אדמה. הם באו לארמון המלך תחילה, ומשם המשיכו לכל רחבי מצרים, הם הגיעו לכל מקום אף למקומות הסגורים היטב שרצפתם רצפת שיש, הרצפה נבקעה עבורם והם חדרו דרך הריצוף לבתי המצרים. ללוש בצק אי אפשר היה כי הצפרדעים זינקו אל תוך הבצק, כיבוס כביסה היתה משימה בלתי אפשרית, את מי הכביסה מילאו הצפרדעים, להתפנות לא התאפשר להם כי הצפרדעים היו גם בבית הכסא ומסרסים את המצרים, גם לישון בלילה לא ניתן להם כי הצפרדעים החרישו את מצרים בקרקוריהם. יתרה מזאת, הצפרדעים היו חיות אף בתוך בטניהם של המצרים.
שוב מודד הקב"ה מידה כנגד מידה, ומעניש ומחנך את המצרים באותו אופן שבו המצרים מררו את חייהם של בני ישראל. המצרים לא נתנו לבני ישראל מנוחה, לא בעבודתם, לא בשנתם, ולא בזמן אכילתם.
חז"ל לומדים מהצפרדעים דבר מדהים:
כותבת הגמרא (פסחים נג:): "מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם לכבשן האש? נשאו קל- וחומר בעצמן מצפרדעים: ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו "ובאו וגו' ובתנוריך ובמשארותיך" – אימתי משארות מצויות אצל תנור? הוי אומר בשעה שהתנור חם, אנו שמצווין על קדושת השם על אחת כמה וכמה".
כלי יקר (שמות ח' כ"ז): "רצה הקדוש ברוך הוא ללמד, שהמוסר עצמו על קידוש ה' – ינצל. לפיכך מתו כל הצפרדעים שלא עלו בתנורים, ולא נשארו חיים – כי אם אותן שעלו בתנורים… לפי שמסרו את עצמם על קידוש ה', ומכאן למדו חנניה מישאל ועזריה למסור נפשם על קידוש ה'. ולמדנו מכאן שהמוסר עצמו על קידוש ה' – ינצל. ומי שאינו מוסר עצמו, הרבה שלוחים [יש לה'] לסבב לו מיתה ממקום אחר".
מי שמוסר נפש למען בוראו, יִנצל מכל צרה ונזק – ואפילו "ממוות", בדיוק כמו שקרה במצרים אצל הצפרדעים, שאותם צפרדעים שחיפשו לעשות את פסגת רצון ה' – ומסרו נפשם ונכנסו לתוך התנורים הבוערים, דווקא הם אלו שנצלו ממוות. ואילו שאר הצפרדעים שחיפשו את "המקומות הנוחים", את הארונות והמיטות, קופסאות התפנוקים והעוגיות, מתו בחלוף המכה מעל פרעה.
ללמדך, שמי שמוסר נפש על המצוות, לא יאונה לו מכך כל נזק – ואף יינצל ממות, ואילו מי שלא חי כך, אין לו את "הסגולה להצלחה", ואת "הביטוח האלוקי".
מעלת מסירות הנפש:
דרך ה' (ד,ד,ה): "והנה מתנאי המצוה הזאת, להיות האדם גומר בדעתו למסור נפשו על יחודו ית', ולקבל עליו כל יסורין ומיני מיתה על קידוש שמו ית', ונחשב לו כאלו עשה הדבר בפועל ונהרג על קידוש השם. וגם מענין זה יוצאות תולדות גדולות לתועלת הבריאה ולתיקון הכללי".
פרי עץ חיים (שער הקריאת שמע – פרק יב): ״ואמנם הפסוק אומר ׳תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו׳, כי כביכול הש״י צריך כח ועזר מן ישראל על ידי מעשיהם. והנה המלכות נפלה בעונותינו, וגם כשרוצה לעלות צריך שיהיה ע״י זכיותינו – כי עונותינו מפילים אותה, וזכיותינו מעלין אותה. וא״כ עתה אי אפשר לעלות לה, אם לא יהיה בנו צדיקים גמורים, אשר יש להם נשמות קדושות, שיש להם כח לעלות עד מקום הבינה, ועל ידיהם תעלה המלכות. כנזכר בתיקונים כי ישראל אנון גדפין דשכינתא, להעלותה למעלה.
והנה לטעם זה הגלות מתעכב ומתגבר ומתארך בעונותינו, כי אין בנו מי שיכול לעלות למדרגה זו, כי אם היה בינינו מי שיכול להעלות שם נשמתו, אז היה מעלה את המלכות גם היא, והיה הזיווג נעשה כתיקונה והיתהממהרת לבא קץ הגאולה. אך עתה אין יכולת לעשות זיווג כתיקונו למעלה, ומפני זה הקץ מתארך, וכמעט רוב צרות והרעות של אדם בא מן זה הנ״ל. ואמנם על כל זה יש קצת תיקון, במה שנמסר עצמינו על קדושת השם בכל לב, כי עי״ז אפילו נהיה ח״ו היותר רשעים שבעולם, הנה ע״י קידוש השם ומסירת נפשינו בכל לב ובכל נפש אנו צדיקים גמורים, ויש יכולת בנפשותינו לעלות למעלה עד הבינה, כמ״ש ׳שובה ישראל עד ה׳ אלהיך׳. כי סוד התשובה מגעת את האדם ומעליהו עד אמא עילאה הנקראת תשובה, ואז עי״ז תוכל לעלות המלכות עמנו בסוד היותינו גדפין דשכינתא כנ״ל, ואז יעלו זו״נ ונשמה שלנו בסוד מ״נ של אמא עלאה״.